עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב יפו
|
2757-05
16/10/2010
|
בפני השופט:
דר' עודד מודריק
|
| - נגד - |
התובע:
1. נעמ"ת תנועת נשים עובדות ומתנדבות
2. ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות
עו"ד אורי דויטש
עו"ד אורלי מימון
|
הנתבע:
1. משרד הפנים
2. הממונה על מחוז תל אביב
3. עיריית תל אביב
עו"ד טל פישמן - לוי פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי
עו"ד עדי פרידלר
עו"ד יוספה קדים
|
| פסק-דין |
פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: "
פקודת הפיטורין") פוטרת מארנונה כללית רכוש בשימוש "מוסד מתנדב בשירות הציבור" ששר הפנים אישרו כמוסד פטור. פטור שניתן האם אפשר לבטל אותו? באילו נסיבות ומיהו הגורם המוסמך לבטל. העתירה דנן דנה בשאלות אלה כמידת השתקפותן מן העניין המיוחד לעותרות.
הנסיבות
העותרת תנועת נעמ"ת (להלן: "
נעמ"ת")היא עמותה של נשים עובדות ומתנדבות המנהלת מעונות יום לילדים , מספקת שירותים חברתיים למשפחות ברוכות ילדים ולמשפחות חד-הוריות, עוסקת בסוגיית אלימות נגד נשים, קידום מעמד האישה ובסוגיות ועניינים נוספים הנוגעים למעמדן של נשים, סיוע להתנהלותן כנשים עובדות, קליטתן וקידומן במסגרת המשפחתית, הקהילתית והחברתית.
העותרת תנועת ויצ"ו (להלן: "
ויצ"ו") היא תנועת נשים ציונית עולמית הפעילה בקידום מעמד האישה בישראל וענייני רווחה של נשים, ילדים, קשישים ועולים, בחיזוק הקשר בין קהילות יהודיות בתפוצות לבין מדינת ישראל. לשם קידום מטרותיה מפעילה ויצ"ו בתי ספר, מכללה לעיצוב, גני ילדים ומעונות יום, מועדוני נוער, הורים וקשישים, מרכז לטיפול במשפחה ועוד.
העותרות קיבלו לפני כיובל שנים פטור מתשלום ארנונה כללית לפי שהוגדרו, בידי שר הפנים, כמוסד מתנדב בהתאם להוראת סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין (להלן: "
פטור למוסד מתנדב"). הפטור פורסם בילקוט הפרסומים ומאוחר יותר (בשנים 2002, 2003) ניתן לו תוקף מחודש (לטענת העותרות חידוש התוקף הוא לצמיתות כל עוד לא פורסם אחרת).
לא למותר להוסיף כי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), תשס"ג-2002 תיקן את פקודת הפיטורין וקבע הסדר מדורג שהגופים הפטורים יחויבו בתשלום ארנונה בשיעורים הולכים וגדלים משנת 2003 ועד שנת 2006 ואילך עד כדי 33% מן הארנונה שהייתה משתלמת אלמלא הפטור (סעיף 5ג לפקודת הפיטורין).
בפברואר 1999 פרסם מנכ"ל משרד הפנים חוזר (2/99) שבו נאמר, בין היתר, ששר הפנים האציל את סמכותו לאשר פטור למוסד מתנדב לממונים על המחוזות [אכן הודעה בדבר הסמכה כאמור מיום 27.1.99 פורסמה ברשומות . ההודעה כוללת פסקה הכופפת את ההסמכה לזכות ערעור על החלטת הממונה על המחוז שיופנה אל שר הפנים]. כמו כן פורסמה, באותו חוזר, רשימת קריטריונים שמכוחם תיקבע זכאותו של מוסד לפטור למוסד מתנדב. החוזר קבע גם נוהל טיפול בבקשות לפטור.
באפריל 2004 , בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בעתירה 26/99
עיריית רחובות נ' שר הפנים (להלן: "
פס"ד רחובות"), פורסם חוזר מנכ"ל נוסף (4/04) ובו תוספת לקריטריוני הפטור (קריטריונים המתייחסים באורח פרטני למוסדות להשכלה גבוהה ולקופות חולים).
עוד בעקבות פסק הדין נקטו רשויות מקומיות שונות מהלכי דרישה ממוסדות פטורים להציג מסמכים כדי לקיים בחינה מחודשת של הצדקת הפטור. מנכ"ל משרד הפנים הנחה את הרשויות המקומיות בראשית שנת 2005 לפנות אל המוסדות המחזיקים בפטורים "היסטוריים" להגיש בקשות מחודשות לפטור לשם בחינת הצדקתו (חוזר מנכ"ל 1/2005).
בראשית 2005 קיבלה כל אחת מן העותרות הודעה מן הממונה על מחוז תל אביב במשרד הפנים בדבר ביטול הפטור. אף שהעותרות סברו שהממונה על המחוז נעדר סמכות לבטל את הפטור, הזדרזו לבקש את חידוש הפטור. בקשתן נענתה בחיוב לעניין שורת נכסים וסורבה לעניין נכסים מסוימים. הממונה על מחוז תל אביב הודיעה לבא כוח נעמ"ת שהבקשה לפטור נדחית לעניין הנכס ברחוב ארלוזורוב 93 בתל אביב שבו מתנהלים המשרדים הארציים של העמותה והוא מפני שהנכס אינו בא בגדרון של הקריטריון הבא: "
המוסד פועל בתוך קהילת הרשות המקומית ופעילותו משרתת בעיקר את תושבי אותה הרשות המקומית" (להלן: "
קריטריון השירות המקומי"). בה בעת הודיעה הממונה על המחוז לבא כוח ויצ"ו שמספר נכסים אשר לה מן הטעם שבנכסים אלה מתגוררות משפחות אומנות המטפלים בילדים מכל רחבי הארץ; עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם קריטריון השירות המקומי.
לא עלה בידי באי כוח העותרות לגרום לשינוי ההחלטות הללו וכלפיהן מכוונת עתירה זו.
ייאמר כי במסגרת הדיון המקדמי שקוים בעתירה הופנתה שימת לב בא כוח העותרות לאפשרות להגיש לשר הפנים ערר כנגד החלטת הממונה על המחוז. העותרות ניצלו את הזכות הזאת אך גם עררן לא צלח.
טיעוני העותרות
אציג את טיעוני העותרות בחלוקה לשלושה ראשי טענה: א) אי חוקיות ביטול הפטור; ב) אי סבירות ביטול הפטור; ג) השוואה מבחנת לפטורים של גופים אחרים.
אי חוקיות ביטול הפטור
לפי החוק מוקנית סמכות הענקת הפטור לשר הפנים. ממילא השר הוא המוסמך לשלול את הפטור. בחוזר המנכ"ל משנת 1999 צוין כי שר הפנים האציל את סמכותו לממונים על המחוזות במשרד הפנים. מעיקרה ריכזו העותרות מאמץ רב בטענה שהלכה למעשה לא הייתה האצלת סמכות חוקית וראויה. אולם בשלב הדיון המקדמי חזרו בהן העותרות מן הטענה.
כל שנותר מטענת אי החוקיות הוא שהפטור בוטל בדרך לא דרך. הפטורים פורסמו ברשומות. הם בגדר תקנה בת פועל תחיקתי. משום כך ביטולם צריך להיעשות בדרך בה פורסמו (סעיף 15 לחוק הפרשנות).
הפסיקה מנחה, במקרים של שינוי מדיניות המוליך לביטול פטור לשקול את סיבת הביטול ואת קיומן של נסיבות המצדיקות את המהלך. לא נראה שהדבר נעשה. הממונה על המחוז כלל לא הפעילה שיקול דעת והיא הובלה כמי שנקשרה בחח בידי הרשות המקומית תאבת הגדלת הכנסותיה.
יתר על כן הפטור בוטל בלי לקיים שימוע שהוא חובה בסיסית מקום שרשות שלטונית מבקשת לפגוע בזכות מוקנית.